לפני מספר חודשים נעלמה טיסה MH370 המלזית על כל 239 יושביה. בעידן בו כל מכשיר נייד שולח אותות רדיו באופן קבוע, וכל אדם מחזיק לפחות מכשיר אחד כזה באמתחתו – נשאלת השאלה כיצד ניתן בכלל לאבד משהו… ועוד בגודל של מטוס.

מאת: סים תקשורת, רשת חנויות ומעבדות סלולר
כל טלפון סלולרי פולט אותות רדיו, גם אם המכשיר עצמו כבוי. כל עוד הסוללה מחוברת למכשיר, הוא שולח ומקבל אותות במרווחי-זמן קבועים. כדי להשתמש באותות הנפלטים מטלפונים סלולריים לצורכי איתור, יש לבצע הליך הנקרא "איכּוּן".

יש שני סוגים עיקריים של איכון – הפשוט יותר, שמספק רק את האזור בו נמצא המכשיר, והמורכב יותר, שמספק מיקום מדויק ברמת המטר. אבל לפני שניכנס לתיאור השיטות השונות, כמה הסברים על מהי בכלל רשת תקשורת סלולרית.

מה זה "סלולרי"?
המילה Cellular מקורה במילה Cell שמשמעה "תא". סביב כל מגדל סלולרי יש "תא" של קליטה בטווח כזה או אחר, תלוי בעוצמת המשדר הנמצא במגדל. כאשר טלפון סלולרי נכנס לתוך "בועת הקליטה" של מגדל מסוים, מוקצים לו שני טווחים שונים של תדרי רדיו – הטווח הראשון מאפשר לקלוט שידורים, והטווח השני מאפשר לשדר חזרה מהטלפון למגדל. כל שיחה סלולרית מנותבת דרך המגדלים הסלולריים הקרובים ביותר למכשיר, ולמעשה אין באמת שיחה "ישירה" בין טלפון אחד למשנהו.

איך עושים איכּוּן?
ברגע שטלפון סלולרי נכנס לטווח השידור והקליטה של מגדל מסוים, נוכחותו נרשמת מיידית, גם אם הוא כבוי (זוכרים? הסוללה ממשיכה לספק חשמל ואף מאפשרת להפוך את הסלולרי למכשיר האזנה, גם כשהוא כבוי). כדי לבצע איכון פשוט, כל מה שצריך הוא לגשת למאגרי המידע הממוחשבים של הרשת הסלולרית, ולבדוק מתי והיכן נכנס הטלפון לטווח התא של מגדל סלולרי כזה או אחר.

יש לזכור שתוצאת האיכון הפשוט נותנת רק האזור הכללי בו נמצא הטלפון, סביב טווח התא של האנטנה הסלולרית ממנה שלפנו את המידע. כדי למצוא ולאתר את המיקום המדויק של המכשיר, יש לבצע את האיכון מהסוג השני, הנקרא גם טריאנגולציה.

בדומה לשיטת ה-GPS, הזקוקה לשלושה לוויינים כדי לאתר את מיקומנו המדויק, גם כדי לאתר מכשיר סלולרי ברמת דיוק של מטר, דרושות 3 אנטנות סלולריות שונות, שקיבלו ממנו תשדורת בו-זמנית. מכיוון שגלי הרדיו של המכשיר נעים באותה מהירות קבועה – מהירות האור – ההפרש בין זמני השידור והקליטה בכל אנטנה סלולרית, מאפשר למצוא את המיקום המדויק של המכשיר במרחב.

החיסרון היחיד של האיכון המדויק, הוא ששלושת האנטנות חייבות לקלוט את המכשיר בו-זמנית. מכיוון שלא תמיד זה קורה, קשה יותר לבצע איכון מדויק, ובדרך כלל יש לסמוך על האיכון הפשוט יותר. כוחות המשטרה, הביטחון והמודיעין משתמשים ביכולות הללו לאיתור מכשירים ואנשים – אם באמצעות חברות הסלולר (הגובות על כך תשלום מכובד בהחלט), ואם באמצעות שיטות אחרות העוקבות אחר התדרים הסלולריים של המכשיר, עד שנוצר מצב של טריאנגולציה עם אנטנות שאינן שייכות לחברות הסלולר עצמן.